הדלת – מאת יפה שוהם

הוא ניגש לדלת. הדפיקות האיצו, כאילו מישהו רודף אחריו.

לפתוח את הדלת? לשים עצמו כנעדר? האפשרות השנייה הרבה יותר מזמינה. והרי הוא ידוע כנוטה לבחור באפשרות הקלה. הוא תמיד בחר בסופו של דבר באפשרות שדרשה ממנו את ההשקעה המעטה ביותר. ביסודי, כשהתגבשו החבורות בכיתה, הוא לא יזם קשר עם אחת החבורות המקובלות אלא חיכה עד שצירפו אותו לבסוף לחבורה החנונית…

בבית, הוא מעולם לא בחר בלבוש בבוקר או חלק של העוף בארוחת הערב אלא הירשה לאמו להניח לפניו את מה שהיה נוח לה.

את זמנו הפנוי הוא העביר לבדו, חף מיוזמה כלשהי, ורק מדי פעם היה יוצא בחברת שכנו שהזמינו לפאב הסמוך כשהלה נתקע ללא תכנית לאותו הערב.

הדפיקות בדלת האיצו. בכך האיץ גם הדופק שלו. לפתוח או לא לפתוח? לתת לעולם המטורף שם בחוץ להיכנס לד` אמותיו המסודרות?
לא. הוא מעדיף להישאר לבד אבל בטוח. הוא בחר.

ולפתע, באותה השנייה, הדפיקות על דלתו נדמו. הם עברו לדלת אחרת…